לטייל בחו"ל הינו דבר מופלא ומדהים, החוויות והנופים עוצרי הנשימה מביאים את החשק לצאת ולהמשיך לטייל בעולם, למעשה זו מעין התמכרות בריאה לגוף ולנפש. אין זה ממש משנה אם החוויה היא למטרת נופש או ספורט אתגרי כל עוד שהאווירה מתחלפת ההבדל כבר עושה את שלו.
אחת הבעיות או נכון יותר לומר החחששות שיש בעת טיול בחול היא שאנו מגיעים ממדינת ישראל וישנו חשש בלום שאנו חשופים לפגיעה או שיש מי שירצה להרע לנו, החשש גובר כאשר אנו מטיילים במדינות כנו תורכיה, מרוקו או כל מדינה שיש בהאחוז מוסלמים גבוה. אולם הבעיה האמיתית אינה החשש מפגיעה מכיוון שהחשש קיים גם בישראל שיוצאים לאום אל פאחם, הבעיה העירית והאמיתית היא איך אנו נראים או נכון יותר לומר איך אנו מציגים את מדינת ישראל בחו"ל.
התדמית שלנו בעולם
כאשר אנו יוצאות לטיול בחו"ל ומגיעות למקום כמו שוויץ אנו כבר מראש מתכוננות ומצפות לנופים מרהיבים, הרים מושלגים, רוגע ומלא הפה מטעמים חדשים וטעימים למעשה ה " סטיגמה " שלנו על שוויץ יוצרת לנו מעין הכנה מראש בתת מודע שלנו. אולם כאשר מדברים על מדינת ישראל הרוב מאמין כי אנחנו עדיין רוכבים על גמלים, שיש עוצר אחרי השעה 21:00 ומלחמה שוררת בכל פינה. התדמית הגרועה הזו נוצרה בעקבות הצגה שגוייה או קלוקלת של המדינה שלנו בחו"ל שלא אחת נובעת מהתנהגות בלתי הולמת של " ישראלי " בחו"ל וזאת נאמר בעדינות רבה, קחו את הדוגמאות מהתקופה האחרונה כמו עניין השוקולד במטוס או החדר בבית המלון, אלו רק דברים נקודתיים שמדברים עליהם ומה עם כל היתר שאף אחד כלל לא שומע מהם? אספר לכם מקרה פרטי שהתרחש לפני כ 16 שנים: ערב הכלולות שלי הסתיים בירח דבש בספרד, חוף חלומי ב " קוסטה דל סול" מרהיב ומיוחד, בשעה 10 בלילה עדיין יש אור כמו בצהריים אצלנו. תוך כדי סיור ותיור מהנים ומרגיעים עד מאוד הגענו למסעדה מיוחדת ששמה "סן מיגל" וכמובן שהבירה הביתית שם היא סן מיגל ולא אחרת, המסעדה ממוקמת במדרחוב, התיישבנו לאכול וקמתי לשירותים, חשכו עיני למראה כתובת חרוטה על חיפוי עץ מגוני ובכתובת החרוטה היה כתוב " אלכס בן XXX (אימא שלו והשכן) " ואפילו מר אבי חתם בשמו על יצירת האומנות שלו. נו, תגידו לי מה מקומם יותר מלראות על חיפוי מעץ טבעי מרשים "ברכה" שכזו. יומיים למחרת הגענו למלון של חברים אחרים וברכה נהדרת נוספת התנוססה על קיר המעלית. לומר לכם את האמת, במסעדה התביישתי ממש אך במלון כבר כעסתי, כעסתי כי בגלל ונדאליסטיים כאלו אני צריך להוריד את הראש ולהתבייש בכך שאני תייר מישראל, ומה היה בתורכיה? ברזים, אסלות, וילונות ומה לא רוקנו מהמלונות. כן! זו התדמית שאנו אנחנו בעצמינו יצרנו לעצמינו בעולם, ואם אתם חושבים שהמחשבה שאצלנו עדיין רוכבים על הגמלים מפריעה אז דעו שעדיף שיחשבו שיש גמלים במקום מכוניות ולא התדמית המכוערת שלנו.
קל להתלונן ולקטר, אך מה הפתרון?
למעשה אין פתרון קסם למה שחושבים עלינו כל מה שנוכל לעשות הוא לשפר את עצמינו ולהנחיל לדור הבא דוגמה אישית להתנהגות הולמת בחו"ל ואם נסביר ונספר על הדרך ועל האופי האמיתי נוכל להתחיל וליצור את ההבדלים. לצורך הדוגמה מתוך 3 מיליון אנשים אם רק 10 אחוז מהם יתנהלו ויתנהגו וישמשו כשגרירים של יחס ואופי אז מדובר על 300 אלף איש.